<h1>רבינו ירוחם נכ"ה ח"ג</h1>
<h2>דף סד.</h2>
מצות יבום אם קודמת למצות חליצה או מצות חליצה ליבום נחלקו בבכורות וביבמות ורי"ף פסק כרבנן דמצות יבום קודמת אפילו לשם נוי או לשם דבר אחר דיבמה יבא עליה מכל מקום וכן כתב הרמ"ה. וכן פר"ח מתחלה, וחזר וכתב דמצות חליצה קודמת כאבא שאול וכן כתבו בעלי התו' דמצות חליצה קודמת. ולעולם אין אומרים לו יבם אלא כשיראו שמכוונים לשם מצוה כגון שבא לחלו' תחלה וכדאמרינן אין כופין רוצה לומר כשמתכוין לשם מצוה אין כופין אלא אומרים לו אם תרצה יבם אבל בענין אחר כופין אותו לחלוץ דמצות חליצ' קודמת וכן כתב ר"ת. ופרש"י כי הא דאמרינן אין כופין דאם היא והוא מפוייסין ליבם אין כופין לחלוץ ולא אמרינן כי לא נתכוונו לשם מצוה ופגע בערוה אלא אם רצה מיבם ומיהו אם הוא רצה ליבם והיא אינה רוצה ואמרה דברים ניכרי' אם יכולין להטעותו ולומר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או ע"מ שיתנו לך מאתים זוז מטעים אותו ואם לאו כופין אותו לחלוץ כדאמרינן גבי מוכה שחין חוסמין אותה ולאו דוקא מוכה שחין אלא כל אמתלאה שתתן היא לדברי' כופין אותו לחלוץ ותטו' כתובתה וכל הני אין כופי' דאמרי' בגמרא על זה דוקא כשהוא והיא מתרצים בדבר עד כאן לשון רש"י ורבינו תם חלק עליו וכתב דאין כופין דהכא מיירי ליב' כמו שכתבתי בשם בעלי התו'.
